הימים הם ימי הנוסטלגיה. זיכרונות ארץ-ישראל (היפה? הקטנה? הטובה? הנשכחת?).
יש מין קבוצה כזו של אנשים מוזרים שאוהבים נוסטלגיה. אני לא מתבייש לומר שאני שייך למחנה הזה של חובבי הנוסטלגיה, האנשים המוזרים האלה שאוהבים לחקור, לאסוף פריטים מהעבר ובעיקר לזכור: "מה היה פעם ואיך היה".
על היחס לזמנים השונים: עבר, הווה ועתיד כתבתי כבר קצת בבלוג, ואכתוב בקרוב בחלק השני של הפוסט הזה. שם אעסוק גם בעתיד ובקבוצת-הרוב הגדולה של "שוחרי ומקדשי ההווה".
הפעם אנסה לצמצם במילים ולהתבסס על תמונות. תמונות של חפצים דוממים. בלי פרצופים ובלי ילדים. אלה החפצים שאספנו לקראת חגיגות השלושים לכפר (לפני 37 שנים!! איך עבר גם "זמן-העבר" הזה כל-כך מהר). הצגנו אותם בתערוכה שנבנתה תחילה ב"גן-חצב-החדש", ממש עם סיום בנייתו, לפני שהילדים עברו להתגורר בו. כזכור, אז זה היה הבית שלהם, ביום ובלילה – עובדה היסטורית שהיום מצערת אותי קצת (בעצם הרבה). אבל ככה זה היה, אי-אפשר היום לשכתב את העבר, גם כשהוא מעלה זכרונות פחות טובים.
אחר-כך עברה תערוכת הנוסטלגיה הזו למקלט בבית-הספר, שם שימר אותה י' הארכיונאי המיתולוגי, ואף הרחיב את האוסף. לימים עברו כל החפצים האלה, בצירוף חפצים נוסטלגיים רבים אחרים ל"צריף הנוסטלגיה" (הקישור מוביל לכתבה ב"הארץ", תוכלו לראות שם את התערוכה בסעיף 3 של הרשימה). זהו סוג של מוזיאון שנחנך בחגיגות ה-55 לכפר ופועל עד היום. את המוסד התרבותי הזה עיצבו והציגו הממשיכים של חסידי "זרם-הנוסטלגיה" המקומי בכישרון, במקוריות ובאהבה רבה.
הבטחתי מזמן ב"שיחה ממתינה" להביא תיעוד של האוסף הזה, אבל עדיין לא השכלתי לבנות את "קונצפט" העיצוב של התערוכה הזו בבלוג, או בכלל ברשת – כך שתשקף את העושר העצום שנמצא באוסף. היום אביא בפוסט הקצר הזה, רק את צילומי החפצים – שחלקם נלקחו מהאוסף הנוסטלגי של ר', מומחה השימור ואספן החומרים הארץ-ישראליים – שצולמו בכישרון רב על-ידי נ', מהצלמים הטובים של הכפר, והופיעו בלקסיקון המקומי "דברי ערך". הספר הזה יצא לאור בשלהי המאה הקודמת, לקראת חגיגות החמישים לכפר וניתן לצפות בו בקישור זה.
מאביזרי הרפתן: דלי חליבה, כד חלב וכסא חולב
כלים "לא-אישיים": כפכפי עץ למקלחת הציבורית, מגזזה לתספורת, כלבויניק בחדר-אוכל
אביזרים לילדים: שקית ממתקים אישית, נעליים קצוצות ומשפך לגינה
משקאות הבית ("החדר"): ג'ארה עם מים קרים, הקומקום החשמלי הראשון, בקבוק סודה משפחתי
אביזרי תאורה: פנס רוח, עששית נפט ופנס כיס לשומרים
אביזרים לבית: פתיליה, פרימוס ופליטיה לריסוס נגד זבובים
אביזרי תרבות: מקלטי הרדיו הראשונים של פילקו, מכונת תרגום לסרט השבועי, מפוחית-פה לשירי-מדורה
אריזות מזון: פחית דבש ממכוורת בארי, צנצנת תי-טיים מתקופת הצנע וארגז תנובה
רוב הפרטים מהאוסף שלנו מופיעים גם באתר "נוסטלגיה און-ליין". הם מדברים בעד עצמם ומספרים את סיפורה של התקופה. אני מניח שאלה מקוראי הבלוג השותפים לאהבת הנוסטלגיה (וגם הצעירים יותר המעדיפים חפצי וינטאג') יידעו כבר לייחס לכל חפץ את הזיכרונות שלהם והמשמעות המתאימה להם, אבל ליתר ביטחון הוספתי קישורים להגדרה של כל חפץ כמו שהיא מופיעה בספר "דברי ערך", בניסוח שכתב עורך הספר אב"ס (ובעצם ס.ב.א. כפי שהוא קורא לעצמו).
דפדפו וסיירו בין דברי-הערך האלה ותנו לזיכרונות שלכם לדבר בעד עצמם.
_______
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
איך עובר לו רץ הזמן, ממש לא יאומן! רגע אחד אתה מסתכל לכיוון אחר – וכבר הנוסטלגיה בעצמה הופכת לנוסטלגיה…
פשוט קשה לתפוס שעוד מעט יעברו 20 שנה מאז שנעשו הצילומים הללו.
זה רק לי נראה שחפצי היומיום העכשוויים הופכים לנוסטלגיה בקצב מהיר יותר מחפצי היומיום דאז?
נגיד, סמארטפון (סתם חפץ לדוגמה). סיכוי גדול שיופיע ב'דברי ערך' כחפץ נוסטלגי כבר בעוד חמש שנים.
פתיליה (סתם עוד דוגמה) – היתה איתנו כמה שנים טובות לפני שהפכה למוצג ב"נוסטלגיה", לא?
וכו'.
האייפון זה הפרימוס החדש – גם שימושי מאוד, גם עושה רעש וגם כל-אחד רוצה כזה, בשביל להיות כמו השכן.