מפוקסלים ||| תראו מה אפשר לתאר ב-48 פיקסלים בלבד

Pixelפיקסל (קיצור של Picture Element) היא יחידת מידע גרפית בסיסית, המתארת נקודה בתמונה. החלק הקטן ביותר של הקווים, התווים, והצורות שעל צג המחשב או בתמונה המודפסת. כל תמונה בנויה ממאות אלפי עד עשרות מיליוני נקודות קטנות, ונקודה זו היא יחידת תמונה.
ככל שהתמונה מורכבת מיותר פיקסלים, רמת האבחנה שלה תהיה גבוהה יותר, ויאמר עליה שהרזולוציה שלה גבוהה יותר. התמונה תכיל יותר פרטים ותהיה חדה, טובה וקריאה יותר. רזולוציה של מסכים בינוניים היא ברמה של 600 על 800, כלומר, תמונת מסך כזו מורכבת מ-480,000 פיקסלים. (מתוך ויקיפדיה).

חשודיםבזמן האחרון אמנות ה"פיקסול" מתפשטת והולכת. מפקסלים את הכל: המשטרה מפקסלת את תצלומי החשודים (לכאורה, הצילום מ-ynet). אתרי החדשות מפקסלים את קורבנות הפשע, ואתרי הרכילות מפקסלים חלקים מוצנעים שלא נאה להציגם ברזולוציה מלאה (ומפנים, בקריצה שובבנית, לאתר המחזיק את תמונות המקור הבלתי-מפוקסלות, של הדוגמנית או הזמרת או סלבריטאית-הריאליטי-עתירת-הרזולוציה). ואפילו מנהיגי המדינה נראו בטלוויזיה כשהם דנים בפעולות ביטחוניות מקיפות ואוחזים בידיהם מפה מפוקסלת.

ואני דווקא רוצה הפעם – בהמשך לשני פוסטים שכבר הקדשתי לנושא – להפנות את העין לזווית אחרת של הפיקסול – המינימליזם האומנתי והגרפי. נדמה לי שהיופי הטמון במלאכת הפיקסול (שהודות לפוטושופ היא מלאכה קלה ביותר) לא זכה להדגשה מספקת ובעיקר להדגמה פשוטה.
אז הנה לקחתי מהרשת שש יצירות אמנות של כמה מגדולי האמנים ופיקסלתי אותם לגודל של 6×8 פיקסלים בלבד. אני מציע לכם כאן חידון קצר: נסו לזהות את שש התמונות על-פי פלטת הצבעים ועל פי הרמז שנשאר מהקומפוזיציה המקורית. אחרי שתראו למטה את הפתרונות תבינו עד כמה גם תימצות כל-כך סכמתי של יצירות אמנות מצליח במידה מסוימת ללכוד חלק ממהות היצירה.

Mona Liza_6_600  Amedeo-Modigliani-Lunia-Czechowska-1919_6_600  van-gogh-self_6_600b

Picasso_self-portrait-1907_6_600  gogen_6_600  Mondrian_6_600

מלאכת הפיקסול המוכרת לא עוסקת דווקא ביצירות אמנות, לכן פיקסלתי כאן עוד שתי תמונות מעולם האקטואליה. האחת (מימין) נראית לי קלה במיוחד לזיהוי. והשנייה המתארת צמד של ידוענים (מאוד), אולי תזמן לכם הפתעה מסוימת. נסו ותיהנו. ניתן להיעזר בצמצום העיניים לכדי חריץ קטן או בהתרחקות מקסימלית מהמסך. בסוף הפוסט תוכלו לראות את הפתרונות. חלקם באנימציית גיף המתארת גם שלב נוסף פוסט-פיקסול, הלוקח את המהות ומנסה "למרוח" אותה תוך כדי נסיון להחזיר את התמונה המקורית.

Obama_6_600  .

ואלה הפתרונות (למי שלא הציץ וגילה כבר קודם):

Mona-Liza_s  Amedeo-Modigliani-a  van-gogh-self-aהפתרונות מימין לשמאל: מונה ליזה של ליאונרדו דה וינצ'י, מודליאני ופורטרט עצמי של ואן גוך

Picasso_self-portrait-a  gogen_600  Mondrian_aהפתרונות מימין לשמאל: פורטרט עצמי של פיקאסו, גוגן ומונדריאן

ואלה הידוענים שמאחורי הפיקסלים:

Obama_a  Peres-and-Barbara_a

ראיתם מה שארבעים ושמונה פיקסלים (ברוב המקרים) יכולים לעשות. נכון שהיה קל במיוחד?

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה גרפיקה ממוחשבת, היסטוריה, עם התגים , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מפוקסלים ||| תראו מה אפשר לתאר ב-48 פיקסלים בלבד

  1. סמדר הגיב:

    המחשה פשוטה אך אפקטיבית למדי, ואפילו יוצרת קומפוזיציות אומנותיות יפות. היא ממחישה בעיקר איזה חלק גדול מה"מהות" תופס ה"צבע" שלה, כי גם כשלא נשאר שום זכר לפרטי האובייקט – עדיין נשאר הרבה מידע עליו: כל המידע הטמון בצבעיו (זה לא הכי פוליטיקלי קורקט, מה לעשות).
    זה מתקשר על דרך הניגוד גם לפוסט אחר שלך, שתיאר את היצירה [[בארי בפרופיל]], שם הודגמה טכניקה אחרת של הסוואה, שגם היא משמשת ביומיום כאמצעי טשטוש מקובל בראיונות באמצעי התקשורת: הצללה. במקרה זה, אפשר לראות איך גם כשלא נשאר שום "צבע" מהדמות, עדיין נמסר די הרבה מידע מתיאור קו המתאר שלה בלבד.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s