פרח לי יפה אדום ||| מהדורה מיוחדת לילדי הצוק האיתן 2014

לתקשורת יש דרכים משלה כדי להמחיש ולהגביר את הדרמה. לא כאן (ולא עכשיו) המקום והזמן לביקורת העיתונות והטלוויזיה של "צוק איתן" – יש מספיק מקומות שיידעו לעשות את זה, ממש כמו שחטיבת הפרשנים שהשתלטה על השידורים יודעת – עוד לפני שמשהו נגמר, ולפעמים לפני שהתחיל – להכריז שהיה כאן "מחדל". מחדל היא, אגב, מילה שהומצאה בשלהי מלחמת יום כיפור ומאז היא עובדת שעות נוספות וכמעט לא נחה, מלבד "הפוגות" קצרות (מילה ממלחמת העצמאות, נדמה לי).
והנה רק אמש קיבלנו דוגמית קטנה איך מגלגלים על הלשון אמירה חבוטה, גם כשהקשר בינה למציאות רחוק כרחוק ה"מחדל" מן ה"הפוגה". בכתבה של ערוץ 10 (יפה כשלעצמה) המופיעה תחת הכותרת: "בהיעדר תושבים, הקיבוצים בעוטף עזה הפכו לבית החדש של החיילים" ועוסקת בקשרים היפים הנרקמים בין החיילים הרבים השוהים בכוננות בקיבוצי "עוטף עזה" לתושבים ה"מקומיים", לא שכח הכתב הסימפטי לציין כמה פעמים, כולל בכתוביות ובכותרת, שקיבוצי האיזור התרוקנו כמעט לגמרי מתושביהם.
(התמונה למעלה, של הטנק והחבר עם האופניים, מתוך "ישראל היום").

מכיוון שעיקר הכתבה התייחסה לבארי, קיבוץ שבמקרה אני נמצא בו מגיל שנה – מאז סיום מלחמת העצמאות עם "הפוגות" קלות ללימודים ומלחמות, נראה לי שכרגיל הכותרת הייתה חשובה לכתב-השטח החרוץ ולערוץ הטלוויזיה שלו יותר מהדיווח האמיתי. אני התרשמתי הפוך מהתרשמותו של האורח-לרגע: אצלנו אמנם יש המוני חיילים ואנחנו מברכים אותם לשלום ומכבסים להם את המדים, ובכלל שמחים מאוד לארח אותם ושואבים עידוד מנוכחותם (בעיקר כשאותה תקשורת מדגישה שוב ושוב את נושא המנהרות בכל מהדורה) – אבל יש אצלנו גם היום המוני תושבים, חברים וילדים. ועם כל הסיפור היפה על החיילים בחדר-אוכל ועל הלוחמים המנגנים עם ילדי המקום ומתקלחים בבתי החברים – לא מעט פעמים קשה "להשיג חייל למקלחת", ורובם של החיילים מציינים שהם כבר התקלחו פעמיים, פשוט כי לא נעים להם מהחברים המזמינים. ויש גם אמנים רבים הבאים להנעים את זמנם של החברים והחיילים בכל שעות היממה, ולפעמים גם הם לא זוכים לרבבות צופים – כי למרות הכל צריך גם להמשיך לעבוד בתוך כל ההמולה הזאת.

ויש כאן גם לא מעט ילדים – מגיל 8 ימים (דור רביעי במקום – מזל טוב לזוג הצעיר ולסבא וסבתא) ועד גיל גיוס (מזל טוב לבני ובנות כיתת "מנגו" שחגגו חג מחזור מרגש במרתף בית העם) ויש גם ילדי שנת הבר-מצווה – מזל טוב לילדי כיתת "קוקוס", שבשל אירועי המלחמה נדחתה הבר-מצווה שלהם כבר כמה פעמים, וסיסמאות מפקד-האש של החגיגה שלהם התחלפו באש-המלחמה וממשיכות לקשט את הוואדי בו עוברים כיום הטנקים והלוחמים.
חשבתי שעבור ילדי הממ"דים של קיץ 2014, אלה הממשיכים את דרכם של ילדי המקלטים של חורף 1956 וקיץ 1967 – הגיע הזמן להוציא מהדורה מעודכנת של ספרי הילדים האהובים. הנה למשל הצעה לשני עמודים של ספר שיצא כבר בעשרות מהדורות (וחלקן אפילו הודפסו אצלנו, כאן בדפוס בארי). הפעם בגירסה מותאמת לילדי ה"צבע האדום".

ואת מי ששואל: מה הוא מקשקש לנו הבלוגר הזה מעוטף עזה, שלא מבין באיזה עולם הוא חי, ולפעמים עוד מעלה את המילה הבלתי-מזוהה "שלום" – אפנה למאמרו של דויד גרוסמן. הוא יודע לכתוב ולנסח קצת יותר טוב ממני, את מה שהייתי אומר אם הייתי מוצא את המילים, בין הצבע האדום לממ"ד ובין המנהרה לטורי הטנקים של צבא הגנה לישראל.

_______

לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.

 קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.