זיכרונות מאפריקה ||| גיליתי את אמריקה, אבל לא הייתי באוסטרליה. זיכרונות של כותב אסיאתי עם קרבה מסוימת לאירופה

חמש יבשות יש בכדור הארץ שלנו, ורק באוסטרליה עוד לא הייתי. גם לא בטוח שאבקר שם, למרות ששמעתי שיש להם חיות מעניינות ונופים עוצרי-נשימה ועוד הרבה דברים.
האדם מוטב לו שלא יהיה גרגרן-גיאוגרפי והוא יכול להסתפק בארבע יבשות. גם להומו סאפיינס לקח 45,000 שנה להגיע ליבשת המרוחקת (לא ברור עדיין איך, כי הרפסודות הראשונות ושאר כלי שיט וטיס הומצאו הרבה יותר מאוחר, ועל מה הוא עשה שם לכל המינים האחרים, לא כדאי להרחיב את הדיבור). אבל אני מסתפק בכך שילדי היו שם. זה כבר טוב, והם אומרים שאוסטרליה נאה היא ומעניינת, אבל ניו זילנד הרבה יותר יפה. טוב, יש הרבה שאוהבים את האחות של הנסיכה יותר מאת הנסיכה עצמה, זה יותר מקורי ואקזוטי.


החומה הסינית עם "גמלים מונגוליים?" מתוך The Golden Geography

ואיך הייתי בארבע ארצות, נוסע עצל שכמוני, ודאי תשאלו (אני יודע שלא באמת תשאלו, אבל ככה נהוג לכתוב, ואני מכבד את רוב המנהגים). ובכן כך:
באירופה הקלאסית וקצת בפחות-קלאסית – זה ברור. כולם היו, וזה לא סיפור. את אמריקה גיליתי בנסיבות מקצועיות ואחר-כך גם משפחתיות. לא עשיתי מסע מחוף-לחוף וגם לא עשיתי פוסט דוקטורט באוניברסיטת מישיגן (יש דבר כזה?), אבל נסתפק בכך שהייתי ביבשת פעמים ספורות ואני יכול לעשות V גם עליה.
על אסיה אין מה לדבר. נכון שלא ביקרתי בחומה הסינית, וגם לא חרשתי את הודו בסדנאות ויפאסנה ובמקדשים-ייחודיים שאתם-חייבים-להיות-שם-כדי-להבין-מה-זה, אבל נולדתי ביבשת הזו ("אני אסיאתי!") ו-99.999% מימי ביליתי בה. נכון שרק בפינה קטנה ונידחת שלה, אבל אסיה זו אסיה.

לעומת זאת אל אפריקה הגעתי בנסיבות צבאיות בלתי משמחות. יחד עם עוד כמה אלפי חיילים ישראלים יצא לי ב-1973 "לכבוש את אפריקה". כך כינו את המעבר דרך גשר הרפסודות לצד השני של הסואץ, ויצא לי "לבלות" שם כמה ימים או שבועות. ומה אני אגיד לכם? זאת יבשת לא קלה!

כל המקדמה האוטוביוגרפית-גיאוגרפית הזו לא נועדה אלא כדי להביא כמה דוגמיות של אנשים אחרים, חוקרי ארצות אמיתיים ורציניים יותר, שכן גילו את אפריקה. אנשים כמו נחום גוטמן שנסע לשם בשנת 1935 ובעקבות המסע שתכליתו הייתה לצייר את דיוקנו של ראש ממשלת דרום אפריקה, יאן כריסטיאן סמאטס, כתב וצייר את הספר "בארץ לובנגולו מלך זולו".

דפים מ"לובנגולו מלך זולו": תחילת המסע ברומא, וסופו באניה החוזרת לארץ-ישראל

הספר שהוא מין יומן מסע מצויר (אם תרצו – בלוג) זכה, במהלך השנים, להצלחה וגם לביקורת, ככתוב בוויקיפדיה:

"הספר אהוב ופופולרי מאד מאז התפרסם בהמשכים ב"דבר לילדים". למרות שפתו העשירה שהתיישנה מעט הוא נלמד בכיתות הנמוכות ובגנים וכרזות ובהן תמונות מן הספר נמכרות ונתלות במוסדות חינוך ומוסדות אחרים המופנים לילדים (למשל מחלקות ילדים בבתי חולים ומרפאות).
בספר באה לשיא יכולתו של גוטמן לתאר בעין בוחנת, אוהבת ואנושית את עולם החי. הן ציוריו והן הטקסטים שלו מבטאים תשומת לב לפרטים. הוא נוטה לדמות את החיות לבני אדם ועל ידי כך לקרב את הילדים לבעלי החיים.
הספר, ובמיוחד הקשר בין הסיפורים לאיורים שבו, משמש כר נרחב למחקרים וקורסים אקדמאים.
לאורך הדורות נמתחה ביקורת על חוסר הדיוק המדעי וההיסטורי שבספר (שיבוש שמות, למשל הנמר מצויר כטיגריס וכדומה) ועל גישתו הקולוניאליסטית.
לאחר שחזר גוטמן נערכו המכתבים ופורסמו בספר. היה זה ספרו הראשון של גוטמן כמחבר (ולא רק כמאייר) והוא זכה להצלחה מיידית."

הספר הזה, ובעיקר איוריו ישבו לי בראש וכך גיליתי, במסעותי-התיירותיים-לעליית-הגג, את העותק הנדיר מ-1953. על העותק הזה מוטבעת החותמת "הוצא מהספריה" עם חותמת "מבוטלת" של ספריית בארי. כנראה בגלל זה הוא הגיע לידי האמא הספרנית, שלא הייתה מסוגלת להשליך אותו למיכל הספרים למיחזור (מה גם שלא היה מיכל כזה בתקופה ההיא).
מהספר המרופט הזה בחרתי להביא כמה דפים מאוירים, שיש בהם את הקלות והשובבנות (טוב נו, גם גישה קולוניאליסטית, אם תרצו להיות עכשוויים) שאפיינה את כתיבתו וציוריו של נחום גוטמן עבור ילדי ארצישראל.

ואוסיף לפוסט הזה עוד שני ספרים "אפריקאיים" שהשאירו בי חותם ו"עברו-מדור-לדור" אצלנו במשפחה. הראשון הוא "לימפופו", מאת א. צ'וקובסקי, תרגם: נתן אלתרמן ו(הכי חשוב) צייר: שמעון צבר. הספר שבידי יצא ב-1966 בהוצאת עם עובד, ספרית שפן הסופר לדן חסכן – כמה סמליות והיסטוריה יש רק בשמות האלה של ההוצאה, הסדרה ומפעל החיסכון.

זה ספר נפלא, שעל החרוזים הקצביים שלו אינני מוסמך לחוות דעה מקצועית, אבל עובדה שהיו זכורים לי עשרות שנים משחקי המילים והחרוזים כמו: "רופא נפלא הוא אוי-זה-מר!" ו-"באפריקה, באפריקה / על שחור הלימפופו / יושב, בוכה באפריקה / בוכה ההיפופו". ובעצם בכל דף שאבחר (ואני לא מתכוון להביא את כולם, אל תדאגו) יש שורות בלתי נשכחות.


דפים מתוך "לימפופו" עם איוריו של שמעון צבר (רוצו לקנות, זה ספר חובה מרתק!!!!!!!)

והאיורים של שמעון צבר, מה אומר לכם: "שבח ותהילה נאמר / לרופאנו אויזמר! / שיר תודה מקרב לב / לרופאים טובי הלב", ואוסיף גם תודה משלי למאייר ענק ובלתי-נשכח שסיפור חייו לא הסתדר כל-כך טוב עם הארץ האסיאתית שלנו, ונגמר, כמה עצוב, באירופה הקרה. (תוכלו לקרוא בלינק).

שמעון צבר, אחראי כמאייר וגם כסופר לספר האחרון שאביא היום והוא לא פחות נפלא בעיני: "טוסברהינדי הגיבור". טוסברהינדי זה חי בארץ צ'ומבליה. הספר לא מציין אם היא באפריקה, ויתכן שהיא ביבשת דמיונית, אבל אני לוקח לעצמי את חירות-המספר כדי לקבוע (לא באופן חד-משמעי): צ'ומבליה זה באפריקה, וגם אם לא, זה לא כל-כך משנה.


טוסברהינדי הגיבור של שמעון צבר: איפה ישנם עוד גיבורים כאלה בימינו?

גם מהספר הזה אביא רק כמה דפים ייצוגיים ואוסיף, שהספר הזה עם העלילה האבסורדית וסגנון האיורים המיוחד משמש לי השראה וחומר למחשבה עד היום (ולא שעשיתי עם ההשראה הזו מי-יודע-מה) ואני חושב שגם לכמה יוצרים באמת חשובים כמו דודו גבע, למשל.


"נכון", הודו כולם, "טוסברהינדי הוא באמת הגיבור הכי גדול, הכי חכם והכי חזק בעולם. אך מנין לנו שהוא יהיה גם המלך הכי טוב בעולם?". באמת מנין לנו?

זכרתי היטב את ההתנסות שעובר טוסברהינדי הגיבור בתרגילים של לצאת מבור עמוק על-ידי נדנודו והפלתו של הבור (שנדמה לי שיש לה תקדים כבר ב"ילקוט הכזבים", אבל בטח גם הם לקחו את המוטיב הזה מסיפורי-רועים ממרכז-אסיה), ואפשר להגיד שהניסיון "למלא את הסיר הגדול בעולם" ב"מים הרטובים בעולם" יכול ללמד כמה אנשים מארץ צ'ומבליה שלנו, איך לפתור בעיות שאנחנו יוצרים ולצאת ממצבים קשים. ואפילו מבור שחיברו אותו מבורות שהביאו מחוץ לארץ (עם ה"סופרטאנקר"?) ולמרות שבבור היו שבעה אריות, הצליח טוסברהינדי הגיבור לצאת. כדאי לכם ללכת אל הספר ולקרוא את שאר עלילותיו.

בספר יש גם הרבה תעלולים טיפוגרפיים החביבים עלי, המשלבים משחקים של טקסט בגדלים ובצבעים שונים ועוד סוגי הפתעות גרפיות וטיפוגרפיות, שהיום, באין לנו מילים עשירות ומצחיקות כמו של שמעון צבר (טוסברהינדי) או נתן אלתרמן (לימפופו), היינו מכנים מדהימותתתתתתתתתת. ולמה להיות כל-כך ביקורתי כלפי לשוננו היום, אולי ה"מדהימותתתתתתתת" הזה הוא גילגול של המשחק הטיפוגרפי של הספר המסתיים בעמוד האחרון במילים שהולכות וקטנות, מגודל אות של 16 פוינט ל-14 ו-10 ו-8, ו-6 ו-3, עד היעלמותן המוחלטת בדף האחרון. (הטריק הזה חוזר, בקטנה, גם ב"שמוליקיפוד", אבל הוא כבר קיפוד אחד רחוק מדי ושייך לסיפור ארצישראלי אחר לגמרי……..)

Advertisements
פוסט זה פורסם בקטגוריה איורים, טבע ונוף, לשון, ספרי ילדים, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על זיכרונות מאפריקה ||| גיליתי את אמריקה, אבל לא הייתי באוסטרליה. זיכרונות של כותב אסיאתי עם קרבה מסוימת לאירופה

  1. ארנון אבני הגיב:

    יפה, ממש יפה. שים לב לאירוניה שבשמו של שמעון צבר. הצבר הזה שאכן נולד בארץ לא מצא את מקומו למרות רצונו וכנראה אהבתו אליה. בלי קשר לספרים, המניפסט שציטטת כאן על הכיבוש רק ממחיש עיוורון היה במדיניות הישראלית ומה הפסדנו בגללו. גם את שמעון צבר.

  2. ארנון אבני הגיב:

    תיקון, לא ציטטת אלא הפנית למקור: שמעון צבר – בויקיפדיה

    • igalz הגיב:

      נכון, צבר היה משהו מיוחד, לפי הסיפורים והספרים שהשאיר לנו. הוא הלך לעולמו ב-2007, אבל לפחות השאיר לנו את טוסברהינדי הגיבור.

  3. נילי הגיב:

    נראה שאתה ממש גר בתוך ארון הספרים שלנו. רק ששכחת את מסעותיו של ד"ר דוליטל, וג'יפ (או י'פ בגרסאות מוקדמות) הכלב עלול לרטון ולהרגיז את דב דב, ואז היא לא תבוא לפתוח לנו את הדלת.

    • igalz הגיב:

      זה לא ארון הספרים שלך או שלי, זהו ״ארון הספרים החילוני״ המפורסם. ואת דוליטל לא מצאתי, אבל בכל מקרה זה כבר יצא פוסט ארוך מדי. יש גבול כמה הקוראים יכולים לשאת על הבוקר, אבל אולי הוא עוד יגיע לביקור בית אם נצלצל 8222 לשר״פ.

  4. החלוקה ליבשות היא חלוקה תלויית תרבות, מסתבר. גם אני גדלתי על האקסיומה "אירופה אסיה אפריקה אמריקה ואוסטרליה", עד שחברה שגדלה בגרוזיה סיפרה לי שאצלם אירואסיה זו יבשת אחת, והאמריקות הן שתי יבשות. טכנית, זה באמת נראה יותר נכון גיאוגרפית. ועדיין נשארת השאלה מדוע אנטארקטיקה נשארת תמיד בחוץ. רק בגלל שאף אחד לא גר שם?
    קצת פחדתי להכנס ללינק על שמעון צבר, לפי איך שכתבת על סופו היה אפשר לחשוב שהוא גמר כמו פוגל. בסך הכל חי בלונדון, לא נשמע לי נורא כל כך.

    • igalz הגיב:

      רציתי להתייחס לאנטארקטיקה, אבל לא היה לי מה לספר עלייה. ושמעון צבר אמנם לא נרצח, אבל רצח אופי וגלות פוליטית זה גם סבל לא קטן לאדם שבסך הכל אהב את ארצו. לונדון זה בסדר רק לטיולים קצרים. קר שם ואפור, או שזו רק תדמית כזו.

      • גם אני באופן אישי לא הייתי רוצה לגור במקום כל כך דולף, ואני באמת לא מכירה את הפרטים של סיפורו הספציפי, אבל גלות פוליטית נשמע לי כביטוי חזק מדי לאדם שעזב כי לא הסכים עם התנהלות המדינה. "גלות פוליטית" בדרך כלל נקראת כך אצל מי שנרדף בארצו באופן אישי או עלול להרדף ולכן עליו לעזוב. עם ההסכמה עם דעותיו אני חייבת להזכיר שבריטניה היא לא באמת אצילת זכויות האדם כמו שהיא מתיימרת להציג את עצמה.
        אה כן, אם כבר להיות פוליטית, ברכות על המלחמה שמתחילה, בקרוב יתחילו לחבק אתכם בכל מקום, תושבי הדרום היקרים. תיזהרו מכל החיבוקים האלה, זה מעביר מחלות.

  5. סמדר הגיב:

    אוי, זה מתוק, כל האוי-זה-מר הזה. [מתאים לי עכשיו סוכריות בממ"ד, עם כמה מילים של שפיות במחשב]

    מרוב נקודות משען – לא יודעת במה להיאחז בתוך שצף השטפון האפריקאי הזה, שמעלה תמונות מאובקות בלתי-נשכחות ממעמקים נשכחים-למדי, מרטיב אותן עד העצם, ואז שותל אותן מחדש בסביבה ידידותית, עשירה ולחלוחית, בערוגה מרובת לינקים ואסוציאציות זורמות, תוך שהוא מפיח בהן חיים חדשים ודן אותן לחיי נצח דיגיטליים.

    ממש כפי שתיארת פה – "אפריקה" של ילדותנו היתה בלילה סמיכה שהותכה מכל סיפורי ההרפתקאות המאויירים האקזוטיים-קולוניאליסטים, שסופרו לנו בהמשכים ב"הַשְׁכָּבָה", שבהמשך למדנו לקרוא אותם בעצמנו בפרק הזמן האינטימי הקצר שבין "כיבוי אורות גדולים" ל"כיבוי אורות קטנים". אותה עיסה אחר כך נוצקה בתודעתנו לתבנית היבשת האפריקאית בצורתה המוכרת, נקרשה ונשארה כך גם בבגרותנו, כשסיפרנו את אותם סיפורים לילדינו. כעת מסתבר שכל זה ממשיך להתקיים באותה תבנית גם עכשיו, אחרי שכבר מזמן פרחו מזיכרוני שמותיהם של כל מרכיבי הפאזל הסיפוריים, והתיישבו בבויידעם שלך, בציפיה לגאולה שאכן הנה הגיעה.
    וכאן הם כולם: לובנגולו של נחום גוטמן, לימפופו ודר' אויזמר, טוסברהינדי הגיבור-בתוך-בור-בתוך-בור, ואליהם אפשר אולי להוסיף גם את סטאש ונל, הילדים גיבורי "בישימון ובערבה", "הרפתקאות סטנלי (ודר'-ליווינגסטון,-אני-משער?) באפריקה", ואפילו טרזן-וייסמילר-ג'יין-וצ'יטה, לקינוח.

    כל ה"זכרונות מאפריקה" האלה שלך מסמנים ומתעדים את חומרי הגלם ואבני הבסיס, מהם מורכבת ההשכלה-כללית-הקולקטיבית של כולנו. חומר טוב, אבנים טובות אחת-אחת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s