שמתי לב שככל שהבלוג מתבגר ונהיה עתיר-פוסטים, גם מתארכים הטקסטים הכתובים, ולא תמיד (כמו בפוסט האחרון, למשל) אני מצליח לשמור על הכללים שקבעתי לעצמי בראשית הדרך – כמו לא לעבור את מכסת 1,000 המילים בפוסט אחד (ואולי גם לא את 5 התמונות/ויז'ואלס).
היום החלטתי לנסות לחזור למוטב ולעמוד בכללים ולדבר רק על עניין אחד קטן: פיתוח עזרים לתיקון שגיאות טיפוגרפיות בשילוט יומיומי.
בראשית ימי הבלוג, באחד הפוסטים הראשונים, הבאתי את הדוגמא של "התעללות בפונט דוד" שצילמתי באחת ממושבות הברון (היום מותר לגלות שזה היה בזכרון יעקב). ובפוסט קצת מאוחר יותר דיברתי על "8 הפוך" בשילוט המכוניות באחד מכפרי הדרום (עוד מוקדם לגלות את שם הכפר) – והיום חשבתי שבעצם זה לא כל-כך הגון להתלונן כל הזמן, ולהצביע באופן קטנוני על עיוותים ומחדלים ועל שגיאות חסרות-חשיבות, במין אובססיביות של כביכול-ידען.
שילוט "לא-תקין-טיפוגרפית" עם פונט דוד שלא-כדרך-הטבע
הדבקת מספר 8 הפוך על רכב-עם-גז-פחמני(!) – בשל היעדר הוראות התקנה מפורטות
"אז מה אתה מציע?", זו שאלה שנשאל כל בעל דעה – אם זה בנושא הכלכלה המקומית או המצב המדיני, או היחסים עם השכנים (אלה שבבית המשותף ואלה שבגבולות המדינה). וככה גם ב"טיפוגרפיית-שטח". לא חוכמה גדולה לצלם ולבקר את עבודתו של אמן-שילוט שחתך יפה כל-כך שילוט באותיות דוד, וכששלח את נער-ההדבקה-וההתקנה, זה האחרון לא ידע בדיוק איך נראה ק' של פונט דוד (וגם לא ז' ו-י'). ואותו דבר לגבי אחראי-הרכב המסור-כל-כך מהכפר שלנו – הוא הרי מבין בתקלות מסובכות במנגנונים האוטומטיים המשוכללים שהרכבים המודרניים שלנו מצוידים בהם – מאיפה שיידע שה-8 (בפונט לועזי יפה) מודבק הפוך?!
מה שצריך אם כן אלה "קווים ונקודות". לכל שילוט שנועד להדבקה בשטח יש לצרף (כמו לכל ארון או מדף של איקאה) מנואל מפורט עם הדגמה גרפית מדויקת ועם קווי-עזר ונקודות-משען שיאפשרו את ההדבקה הנכונה, על פי הוראות היצרן ולפי כוונת המשורר (הטיפוגרף). זה ממש לא מסובך. הנה עשיתי הדגמה קטנה, וגם שמחתי לראות שבנק מרכנתיל בבאר-שבע הלך עם השיטה הזו עוד יותר רחוק וצירף לשילוט הבנק לוח-שנתות המופיעות כל סנטימטר, על מנת שהצבת השילוט תהיה מדויקת וישרה ככל האפשר.
שילוט יפה (עם שנתות לבנות כל סנטימטר) לבנק מרכנתיל בבאר-שבע
אחר-כך התברר לי שאנשי השילוט של הבנק לא קראו את הפוסט הזה (כי פשוט הוא עוד לא נכתב עד היום) והסיבה לשנתות המיוחדות שמעל סמל הבנק הייתה לגרש יונים חסרות-התחשבות שהיו נוהגות לשבת על השלט (כדרכן של יוני הדרום) ו…תסלחו לי, פשוט לחרבן עליו ועל לקוחות הבנק התמימים וישרי-הדרך. כפתרון למכה הזו הוסיפו יצרני השילוט קווי-עזר קוצניים המונעים מהיונים להתיישב על השלט של מרכנתיל ומאלצים אותן לעבור לשלט של בנק הפועלים (או המזרחי-טפחות). ועכשיו לקוחות הבנק זוכים לכניסה נקייה ובטוחה יותר.
אולי רצוי שכל הבנקים יאמצו את הטכנולוגיה הטיפוגרפית הזו – ואז יהיה הרבה יותר נעים להיכנס לסניף הבנק (בעיקר אם אין לכם אוברדראפט גדול מדי).
זהו, כתבתי פוסט בפחות מ-1,000 מילים והצלחתי לתאר את הרעיון מא' ועד ת' (כולל ה-י' וה-ק'), נשארו לי עוד ארבע מילים: "שיהיה לכם יום יפה" (כפי שאומרים היום, רגע לפני שמתחיל עוד יום שרבי בלתי נסבל, שלא מתחשב בברכה השבלונית שלנו).
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
יכול להיות שהפתרון הוא לסמן את החלק של האות שפונה כלפי מעלה, ואת כיוון הקריאה (ואולי גם פֶּלֶס קטן, באותיות בעייתיות כמו הי' של הצבי). הריווח בין האותיות יחכה לפתרון הבא.
הפתרון של מרכנתיל נראה לי אידיאלי: גם מסמן ב״תגים״ את הקצה העליון של האות, וגם מבריח יונים. כמו שנאמר: שתי ציפורים (או אפילו יותר) במכה אחת.
הצעה יפה על הנייר, הבעיה היא ש… ישראלים לא קוראים מניואלים, כידוע. הם (אנחנו) הרי יודעים יותר טוב מכולם מה ואיך צריך לעשות. למעשה, אחד שקורא מניואלז נחשב (במיוחד אצל בנות בגילאים מסוימים) מגה-חננה-גיק-מעיק, שומרת נפשה תרחק. (זו מן הסתם הסיבה שארונות איקאה מתאימים אולי לשוודים, אבל בסלון שלנו הם ייראו כמו… ובכן, כמו ארון איקאה שהורכב ע"י אחד-שיודע.)
ומרכנתיל – הם בכלל הלכו עם הידע הפרקטי שלהם רחוק במיוחד, ואגב המצאת פתרון הכרחי לחיי הח_א בלבנט – יצא להם בלי דעת להגדיר מחדש את המושג "סריף".
ואני חשבתי שאיקאה כבר חינכו את הישראלים – אחרי שתי חנויות ענק וכמה מיליוני קונים מרוצים שהרכיבו את ארון ״בילי״ ו״בונדה״ ושולחנות ״לאק״ – לעבוד עם מניואלים ממש כמו השוודים ושאר העולם.
מכיוון שסמדר, כדרכה, צודקת, לא נותר אלא להתמודד עם הבעיה על ידי תכנון מקדים. למשל, עיגול. אי אפשר להדביק עיגול הפוך, או לא ישר, או עקום. אז בהתאם וכו', אני מציע לסדר היום שמישהו יעצב פונט עמיד בפני אחדים-שיודעים. ותרשו לי להמליץ על צ'.
הדבקת 8 הפוך, היא היא כל זכות קיומו ונשמת אפו של הבחור הזעצער…
אני חייב למחות כאן, בקול גדול נגד הכוונה לשלול ממני את הזכות לטעות.
זכור את מה שאמר פעם, בן דודי מערעפיי: "אם יש סיכוי לכך שאירועים יתבצעו שלא כשורה, הם אכן יתבצעו שלא כשורה."
יש לי ידידה שהיא ממש אנציקלופדיה מהלכת לטעויות אנוש, למדתי ממנה יותר מאשר מכל החכמולוגים,
היא היתה אומרת: "אם כואבת העין כאשר שותים כוס תה, צריך להוציא את הכפית."
לכן כאשר בפעם הבאה, אתה מעצב את הסיפרה 8 דאג לכך שגם אם יציבו אותה על הראשה אף גרפיקאי לא יחוש בראשו. הרי זו ממש פירצה הקוראת לנגב.
אז אנא, בבקשה.
אבל פעם לימדונו, בקשר ל-8, שאם שני העיגולים שלו בגודל שווה – הוא נראה לא מאוזן. כנראה המורים האלה לטיפוגרפיה לא הכירו את תיאוריית הכפית בעין, אבל מה לעשות, אף אחד לא יודע הכל.
זה עתה עברתי ליד בית שמספרו 8 ולהפתעתי שני עיגוליו היו זהים לחלוטין.
כנראה שפרנסי עירי יודעים היטב מי הם אלה שמתפקידם למספר את הבתים.
שנאמר: "יוֹדֵעַ צַדִּיק, נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ…" (משלי י"ב, י').
מכאן היית חושב שהכל תלוי במשתמש הסופי ? התשובה היא: "לא".
כי כידוע: "אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם – בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, בֵּין בְּאֹנֶס בֵּין בְּרָצוֹן." (סנהדריו ע"ב).
חוץ מאותו קדוש שיושב לו ברומא.