כוכבים בחוץ ||| על העגלה הגדולה, קסיופאה וכוכב הצפון וגם על כוכבי משנה אחרים

מי שגר בצריף רעוע, וגם מי שחי בתוך ארמון – שניהם על כדור הארץ הקטן שלנו – נושא לא פעם מבטו לשמיים וסופר כוכבים, או מחכה לכוכב נופל.
הכוכבים הם נושא על-זמני ועל-מקומי שתמיד טוב לחזור ולעסוק בו, גם אם לא סביר שאי-פעם נגיע אליהם (לפחות לא הוותיקים שבינינו) וגם אם אין הרבה סיכוי, למרות הבטחותינו, שנוכל להוריד בשבילכם את השמיים.

כבר סיפרתי לכם פעם שהייתי בילדותי בחוג ארכיאולוגיה שהמשתתפים בו חפרו ומצאו מציאות רבות-ערך ומרתקות בוואדיות האיזור. היום אספר על החוג לאסטרונומיה, ועל הילד שדיבר אל כוכבים.
בסוגריים אוסיף שאחרי עיון חוזר בחומר המצטבר בבלוג הזה, אני מצטייר לעצמי כילד מגה-חנון, ולא זה הדימוי שרציתי לצייר לילד שהייתי, או לקבוצת הילדים שלנו. אבל מה לעשות, היו לנו הרבה חוגים. לא במובן הזה של היום שההורים הופכים לנהגי מונית בשירות הסעות המטלטלים את צאצאיהם מחוג לחוג ומקטרים על מר גורלם. אלא במובן הפשוט שעניינו אותנו הרבה תחומים, והיו גם מבוגרים שידעו ואהבו לספר לנו סיפורי מדע-פופולרי מרחיבי אופקים.


מצפה הכוכבים בצריף עם הגג הנפתח (מימין) וקופרניקוס המקומי עם הטלסקופ (משמאל)

את מצפה הכוכבים שהקים ב' (אני חייב לציין, בתגובה למחאות בתגובות, שהאותיות שאני נותן לאנשים, במקום שמות מלאים, נועדו לטשטש במקצת את דמותם של אנשים טובים ואמיתיים, כדי לשמור על פרטיותם מפני שלטון הגוגל, וגם להפוך אותם לגנריים וסימבוליים יותר). ובכן, מצפה הכוכבים שכן בצריף מיוחד בשדה בוּר שמאחורי הצריפים השחורים מקולפי הקירות. היה לו גג נפתח וטלסקופ שהורכב ע"י ב', על פי ידע אסטרונומי שרכש בלימוד עצמי, ועדשה שלוטשה באופן ידני.

ואנחנו, הילדים, היינו באים אליו ערב אחד בכל שבוע לצפות בכוכבים רחוקים, לראות מקרוב את מהמורות הירח ולהבין, כבר אז, שיש עולמות יותר רחוקים ויותר קסומים מתל-אביב הרחוקה כל-כך, ואפילו מאמריקה שמעבר לאוקיינוסים אינסופיים, ואפילו יש מקומות רחוקים יותר מהחומה הסינית(!).
ככה למדנו על נוגה ועל מאדים ועל סיריוס, הכוכב הבהיר ביותר בשמי כדור הארץ (מלבד השמש), ועל הכלב הקטן ופרוּקיוֹן, הכוכב האדום, אחד הקרובים ביותר למערכת השמש. על קבוצת אנדרומדה והעקרב. למדנו למצוא את כוכב הצפון על פי העגלה הגדולה ועל פי קסיופאה ועולמנו, שהיה ממילא עשיר בזכות לובנגולו מלך זולו ובעזרת יד הנפץ ומלך סין, התרחב עד אינסוף לקצווי הקוסמוס. (מי שהכוכבים קרובים לליבו – מוזמן להיכנס לקישורים של וויקיפדיה וללמוד עוד קצת, אבל למי יש זמן, הרי צריך ללכת לכלבו ב-9:00).


מצפה כוכבים אינטרקטיבי באתר skymaponline

אם תרצו עכשיו להרחיב אופקים ולצפות בכוכבים, אין קל מזה ולא צריך מצפה כוכבים – היכנסו לקישור הזה וראו מפה אינטראקטיבית ומעודכנת להיום, המאפשרת לכם לצפות מכל נקודה בכדור הארץ (לא מישראל, לצערנו, אבל כן מקהיר או פריז ורומא).

מפת הבלוגוספירה האינטראקטיבית של וורדפרס

ואם כבר נכנסתם וצפיתם במפת הכוכבים שלמעלה בשמיים, אני מזמין אתכם להיכנס למפה האינטראקטיבית של וורדפרס, המראה את העולם שלמטה – מפת כדור הארץ שלנו, עם כל הארצות, בה מנצנצים בזמן אמיתי כל הבלוגים (56,843,813 בזמן כתיבת הפוסט) וגם כל הפוסטים, הלייקים והתגובות. אם למשל תפתחו לשונית נוספת בדפדפן ותכתבו תגובה, אולי תוכלו לראות את הנורית שלכם מהבהבת בירוק בישראל שלנו, במפה של גוגל. פלאי פלאים? או אולי אפילו מדהיםםם!!!!!1

יורי גגארין, האדם הראשון בחלל (מימין). ניל ארמסטרונג, האדם הראשון על הירח (במרכז). הגישושית "קיוריוסיטי" המצלמת את המאדים (משמאל)

נחזור לאסטרונומיה: יום אחד, ב-1961 אפילו שמענו שאדם, יורי גגארין שמו (רוסי דווקא, לא תמיד האמריקאים מגלים את אמריקה ראשונים) יצא מכדור הארץ והגיע לחלל! אין לכם מושג (או שדווקא יש, אם אתם מהדור שלי) איזו תחושה של מהפיכה ותקווה עולמית ירדו עלינו. אדם – בחלל!!!
כשנחת ניל ארמסטרונג – שנפרדנו ממנו רק לפני כמה שבועות – על הירח ב-1969, כבר שמענו על כך בשטחי האימונים של קק"ש מדרום לבאר שבע. וכשהגישושית "קיוריוסיטי" (סקרנות בעברית – איזה שם הולם!) התחילה לשדר תמונות מדהימממממות ומהמממממות מהמאדים באוגוסט 2012, כבר ישבנו מול "האח הגדול" או "כוכב נולד 9.5", אדישים, פחות או יותר לתמונות.
כך חולפת תהילת היקום האינסופי. הילד הסקרן שראה, בטלסקופ תוצרת בית של ב' למרחוק, התכווץ בכורסת אמריקן-קומפורט לאיש שעולמו צר כרוחב הטלוויזיה (אפילו לא "42 או "50 – בסה"כ "37, למרבה הבושה, אבל אנחנו שוקלים להרחיב).

ומה שנותר לי על הקיר הוא פוסטר של "העגלה הגדולה" שציירתי בשנות ה-80 (ביחד עם ה"י הראשון). אני מביא אותו כאן באיכות צילום בינונית, לצערי. עדיין לא הצטיידתי באמצעים המאפשרים סריקת רפרודוקציות איכותיות של ממש מאוריגינלים גדולים (ואולי זה לא הכרחי, הרי לא מדובר כאן על עבודות של ברויגל או סטיינברג, או ארמסטרונג).
בפוסטר הזה משורטטת העגלה הגדולה, עגלת חיינו העמוסה שאיבדה כבר גלגל אחד ויושבת "על הג'נטים" כמו שאומרים. ואפילו גל האבנים המאולתר, הישראלי כל-כך, שמחזיק אותה, לא מפריע לטרקטור הג'ון-דיר הירוק שמושך אותה להמריא בחזרה לשמיים. אל מעבר לקו האופק של הנסיך הקטן בתוספת הברושים שלנו מהנגב המערבי.

ואולי נחמתנו, למרות שהעגלה תקועה ומקורקעת כרגע, שנמצא מקום בצידו השמאלי של הפוסטר – גם אם זה דרש הרחבת הפריים של התמונה – לכוכב הצפון. כך שתמיד עוד יש תקווה.
ימים יגידו האם התקווה ממשית היא, או שנישאר על קרקע המציאות האזורית, מחכים למישהו שיעזור לנו לתקן את הפנצ'ר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אינפוגרפיקה, מפות, תרשימים, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על כוכבים בחוץ ||| על העגלה הגדולה, קסיופאה וכוכב הצפון וגם על כוכבי משנה אחרים

  1. סמדר הגיב:

    מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים, שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים, שספר כל נמש חרש ובחול נרדם – מה קרה לו יום אחד שקם ונעלם…?

    למקרא רשומתך האסטרונומית זו המופלאה עלתה בי מחשבה עגמומית:
    איפה, איפה ישנם עוד ילדים כמו הילד המגה-חנון הזה, שתחומי התעניינותו מתפרסים במרחבים האינסופיים שבין המאקרו למיקרו, העבר והעתיד, הקרוב והרחוק, המושג והמושגי?
    האם יתכן שימי הצנע והאין, בעידן הלא מפותח של המדינות המפותחות, הצליחו להביא לידי ביטוי מקסימלי את הסקרנות האנושית – דווקא בגלל דלות החומר והמחסור באמצעים, דאז?
    האמנם, עם כל הקדמה שהושגה עד כה – כל זה אבד, הוצר והצטמצם לדלת אמות של מסך טלוויזיה (37") או מחשב (22"?) (או אפילו רק אייפון, 4") – שמצליחים להקטין את נקודת מבטנו ולמנוע קליטה של אותות ויזואליים מכל עצם ממשי, שמתקיים במציאות שמחוץ לפריים האלקטרוני?
    האם אפשר שהסקרנות עברה להיות נחלתם של רובוטי חלל מצ'וכללים מזן קוריוסיטי בלבד, והשאירה אותנו כאן למטה להתבוסס בביצת מים עומדים של שיממון-עצמי, תרבותי ואינטלקטואלי? תבל ומלואה פרוסה לרגלינו, כל האמצעים עומדים כיום לרשותנו, כל התחומים והזמנים ידועים לנו ונחקרו כבר עד דק – ואנחנו מתעניינים רק בכוכבים שמהבהבים קלושות במפה אינטראקטיבית, בייצגם את תגובתינו הרגעית הבלתי חשובה (טוקבק זה למשל) – לבלוגים של וורדפרס…?

    לא, לא נראה לי. כל התזה הנ"ל כנראה מצוצה מן האצבע ועומדת על כרעי תרנגולת של ג'ק מאולתר מכמה חלוקי נחל. כבר בפוסט של מחר, לכשיתוקן הפנצ'ר האקראי שתקע את מחשבותי על שרטון זה – סביר שההשערה הנרגנת הזו תתמוטט ברעש גדול ותתחלף בהשערה הופכית. בהרהורים אופטימיים אודות גדולתו של האדם ובהתפעלות רבתי מהישגיו המופלאים עלי אדמות וחלל, אליהם הגיע בגלל תאוות הידע האנושית, והסקרנות הילדית שאינה מתקלקלת, אלי אלי שלא תיגמר לעולם…

    מסתבר שאותו ילד חנון-על סקרן מן הפסקה הראשונה כלל לא נעלם. הוא פה עמנו מדי בוקר, רק החליף את העזרים הטקטיים והצטייד מאז בכמה רכיבי חומרה ותוכנה מתקדמים ומועילים, שמאפשרים לו להמשיך לצפות בגרמי שמיים וארץ, ולהרחיק לראות את העל-זמני והעל-מקומי, אל האינסוף ומעבר לו, To infinity … and beyond!" (הייפר לינק לבאז-שנות-אור, צעצוע של סיפור לבית פיקסאר).

    [מבטיחה להיכנס בהמשך לכל קישור וכישור, ולהעמיק בחקר שאר הכוכבים והמזלות. העניין הוא שיום שישי ממשיך להתקדם ולשעוט מחוץ למסגרת מסך זה, עוד לא סיימתי לשטוף את הבית, וטרם עשיתי סבב כלבו-מרכולית-כביסה…]

    • igalz הגיב:

      זאת תגובה שהיא פוסט מרתק בפני עצמו. מומלץ לקוראים! הייתי אומר שהתשובה לנושאי התגובה הזאת היא ״נישאת ברוח״ (Blowing in the wind). אנסה להתכתב איתה בפוסט-תגובה, שאני מקווה שיהיה אופטימי. עם כל הכבוד לסיפורי העבר, יש לנו עוד הווה להתעסק איתו, ויותר חשוב – עתיד!

  2. ארנון אבני הגיב:

    יפה, במיוחד הפוסטר עם שתי הלשוניות הקטנות של אילת וכוכב הצפון. אני ממליץ על צילום טוב, כי יש בו משהו שלא מתיישן (עובדה) וצריך לשמור עליו.

    • igalz הגיב:

      תודה, ארנון. שמח שהבחנת שחלק חשוב כאן הוא ה״לשוניות״, החוזרות ברבות מעבודותי מאז. ופעם אולי עוד ארחיב עליהן (קצת) את הדיבור. ולגבי הצילום – עוד לא מצאתי כוחות (ומצלמות) מתאימים/ות.

  3. הלל יצחקי הגיב:

    מה שסמדר אמרה

  4. מהילדים החנונים יוצאים האנשים הכי טובים! תתגאה!
    ומהנעשה בעירנו: בעיר לא רואים כוכבים כשמסתכלים לשמיים בלילה. יש יותר מדי אורות חשמל. מצד שני רואים הרבה עטלפים, שזה נחמד.

    • igalz הגיב:

      אני לא יודע מה בדיוק יצא וחבל לי שאתם לא רואים את כוכב הצפון, מצד שני – טוב שיש חשמל ועטלפים, וטוב מאד שאת מוסיפה את הזווית של ״מהנעשה בעירנו״. בסופו של דבר, כולנו מאותו כפר קטן, של ארץ אחת קטנה (עם שפם?).

  5. igalz הגיב:

    מה שכתבתי להלל.

  6. ravivg הגיב:

    ופוסטר של "העגלה הגדולה" ממוסגר כראוי ותלוי בחדר של אלון גדיש ברביבים. ואני מעיף מבט על הג'ון דיר שמושך כוכבים בשמיים אחרי שמשך מחרשה בשדות ונהנה מאוד.

    • igalz הגיב:

      רביב,זה משמח אותי מאד. העגלה הגדולה היא של כולנו, ילדי פלחה ופרדס, דרור ושיבולים ושל כל צאצאיהם, אם ירצו.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s