ובאמת למה? מה לכל הרעש והסמטוחה הזאת ולבלוג-שוליים ויזואלי שעוד לא מלאה שנה לייסודו. ובכן, ראשית – תמיד זה יפה שחברים חוגגים, ותמיד אפשר למצוא סיבה למסיבה. ולא רק זאת – בימינו נהוג שכל מוסד או עיר או כפר, או בית-ספר, או חנות-נעליים, או קיוסק – מציינים תאריכים עגולים להיווסדם.
בחגיגות ה-100 ל"קווים ונקודות" טרחתי לעצב את דף ריכוז הפוסטים שזכה להצלחה לא מבוטלת. באותו פוסט של השתבחות-עצמית-חסרת-סייגים גם המשלתי את עצמי לפורסט גאמפ שהתחיל לרוץ "מבלי דעת מדוע" ואחריו נאספו ורצו עוד כמה עשרות או מאות רצים שהצטרפו למירוץ המשונה, אולי כדי לברר לאן הוא רץ שם, האיש הילדותי הזה.
עכשיו עברו עוד 100 פוסטים והתעלומה נשארה בעינה: לאן אני רץ, מי רודף אחרי ובשביל מה כל הטררם הזה. הפעם בחרתי במשל אחר ותיארתי את עצמי (באימג' שכבר הועלה לפייסבוק עם תיוג הדמויות והמאיירים, כ"מקדם מכירות" שמייד נבלע בזרם הפייסבוקי הבלתי-נלאה) כילד בן-כפר המוביל שיירה של דמויות מספרי ילדים (שצירפתי אליהן כאן כמה דמויות "מבוגרות" החביבות עלי, כאלה שנזכרו כבר בבלוג) המשתרכת אחרי יונתן הקטן ש"חור גדול (וסימבולי?) במכנסיו".
ולפעמים אני שואל את עצמי, אחרי 200 פוסטים, מה הם החומרים מהם מורכב הבלוג הזה שבתוכו נכללים: נופים וסמלים, אותיות ודמויות, שדות ירוקים ושדות-מחשב, דברים שברומו של עולם ושטויות במיץ עגבניות (וגם מיץ גזר). ובכן, מהו חוט-השדרה של כל הקווים והנקודות האלה, מהי הבלטה שלי ממנה אני ממשיך לזרוק לסל הדמיוני ולפעמים לקלוע (והרבה פעמים לפספס). והאם יש קונים לחומרים האלה שמצטברים בסל שלי?
לפחות לשאלה האחרונה מספקת מערכת וורדפרס תשובות סטטיסטיות מדויקות. לא אלאה אתכם שוב בניתוחים ובפילוחים המדויקים שהם מציעים אבל הממוצע היומי של 150-350 צפיות מסמן לי שאינני כותב למגירת-הגוגל בלבד (אם כי גם זו משימה ראויה).
לכבוד חגיגות המאתיים ניסיתי "לעצב" לוגו עבור האירוע – כמו שיש לכל מוסד ועירייה. הורדתי כמה לוגואים כאלה מהבלוג המעניין "מיתוג ערים ומדינות" של איל צאום. תוכלו לראות שאין לך עיר בארץ ובעולם שאיננה מציינת כל עשור או כל מאה העוברת עליה: מתל-אביב בת המאה עם הזיקוקים הצבעוניים ועד ערד בת ה-50 ורעננה בת ה-90 , וקרלסרואה בת ה-300, ודסאו החוגגת 800, ולייפציג (שם הודפסה האנציקלופדיה המפורסמת של סבא שכבר הוצגה כאן כמה פעמים) מציינת, לא תאמינו, 1000 שנה לייסודה!
הלוגו שלי קצת פחות יומרני והוא מעוצב בצורה מרושלת ואקלקטית, המתאימה לסגנון הבלוג כולו: הספרה 2 בנויה מהברווזון המכוער של גולדן בוקס ודיסני ומסמלת את העיסוק המתמיד שלי בספרי ילדים ישנים וקלאסיים. האפס הראשון מורכב מקופסת "הצבע האדום" המסמלת את כל העיסוקים הכפריים-דרומיים שהבלוג משופע בהם לרבות אירועים ביטחוניים של מסתננים, קסאמים ושאר מרעין בישין וכמו כן את העיסוק בעיצוב גרפי ובמלאכת הדפוס. האפס השני בנוי משרטוט מערכת השמש ומרמז על עיסוקי הרבים בתחומי האסטרונומיה, ההיסטוריה, הפרה-היסטוריה ושאר ענייני העולם ועניינים אחרים.
מכיוון שלא היו עוד ספרות הסתפקתי בסימבוליות הזו ונתתי ללוגו רקע צבעוני וקיצי, אבל כמובן שניתן יהיה להחליפו, עם חילופי העונות הצפויים בקרוב (הלוואי שזה היה באמת קרוב). וכך, באותו אופן שמעידים נחתומי-הלוגואים על עיסתם, גם אני מציין לפניכם שבסיכומו של דבר הלוגו מקרין אופטימיות זהירה ואוניברסאליות-לוקאלית, ותפקידו להקרין על הקוראים נינוחות נעימה או נעימות נינוחה.
בהזדמנות חגיגית זו החלטתי לייסד עמוד מקרא נוסף שיסייע לקוראים המגלים עניין רק בתחומים מסוימים שבהם עוסק הבלוג (למשל: טיפוגרפיה או ספרי ילדים, או חיי הכפר, או חיי השריונאים או בעלי-חיים אחרים) להתמקד בתחום העניין שלהם. להבדיל מדף ריכוז "כל הפוסטים" שנערך בצורה כרונולוגית – בדף החדש ימוינו הפוסטים השונים לפי נושאים וכל קורא יוכל לבחור את הנושאים שיש לו עניין בהם.
כמי שמנסה (למרות חיבתו הרבה לעבר) להתחבר גם למציאות הוויזואלית של ימינו – בחרתי לעצב את העמוד הזה בצורת אייקונים קטנים. כפי שוודאי שמתם לב, העולם החזותי שהשאיר לנו סטיב ג'ובס בנוי כיום בעיקר על אייקונים. אם פעם יכולת למצוא אותם בעיקר בשדות תעופה ובמרכזי קניות גדולים – היום אין לך מכשיר או מוסד שאין לו אפליקציה או מסך שכולו אייקונים. לא רחוק היום שלא תוכלו לרכוש אפילו מברשת שיניים או פלאפל ללא ארבעה אייקונים צבעוניים עליהם. זה נושא לפוסט שלם – אבל הפעם בחרתי לעשות שימוש במציאות הזו על מנת לעצב את העמוד החדש של מקרא הפוסטים. בהזדמנות גם גיליתי מחדש את סוד הצמצום והתמצות הגרפי (הלוואי ואמצא אותו גם בטקסטים), המאפשר להכניס לעיגול של כמה מילימטרים מספיק אינפורמציה שעשויה לעזור לקורא להחליט אם הנושא מעניין אותו.
במעבר העכבר על הכפתור – תוכלו לראות את כותרת הפוסט (תכונה זו לא תעבוד באייפון ובאייפד – לשם כך נדרש תיכנות אחר), ואם היא מצאה חן בעיניכם תוכלו בלחיצה לפתוח בחלון חדש את הפוסט עצמו. העבודה על האייקונים האלה לוקחת קצת זמן, מכיוון שבינתיים, בהיעדר כלי יעודי של תוכנת הבלוגים, השתמשתי בתוכנת ה"חמוריות-פרו" הידנית שכבר סיפרתי עליה. אמנם עבודה "חמורית" אינה זרה לי (לא בקטיף תפוזים ולא במפעל הדפוס) אבל היות וזה ייקח קצת זמן החלטתי להעלות הפעם רק את הקונצפט ולהשאיר שלט "בבנייה" – כפי שמקובל בהרבה אתרי אינטרנט (וגם באתרי בניה ומפעלי תשתיות מוחשיים וקונקרטיים יותר). אחרי שתסתיים הבנייה ושלב המיונים יעבור – הייתי מציע את הדגם הזה לוורדפרס, לו הייתי יודע איפה יושבים החבר'ה המצוינים האלה שבזכותם יש לי פלטפורמה כל-כך נוחה לפרסום הגיגי ושרבוטי. אני יודע שיש לכם מצד שמאל גם קטגוריות לבחירה, אבל לא תמיד אני כל-כך קפדן בהגדרתן, וגם עם אייקונים זה הרבה יותר אטרקטיבי היום.
ובסיום החגיגה – תודה לכל מי שמצא טעם להציץ, ולפעמים גם להגיב. אני מניח שאם הייתי מרגיש שאני פועל בחלל ריק כבר הייתי מפסיק את הריצה הזו (של פורסט גאמפ או של יונתן הקטן), שהיא בסך הכל הנאה גדולה.
תודה לכולם ותבואו לבקר בבלוג מתי שיתאים לכם.
__________________________________________________________________
אינדקס הפוסטים לפי נושאים:
(האתר בבנייה – שובו אלינו לעיון נוסף בגמר העבודות)
שלב המיונים: אייקונים למיון (אחרי החגים: ט"ו באב, ט"ו בשבט וכ"ט בנובמבר) עדיין ללא קישורים!
__________________________________________________________________
כאן יחולקו כל הפוסטים על פי הנושאים המרכזיים בהם הם עוסקים. כל כפתור מוביל לפוסט בנושא (בזמן עבודות הבנייה ייתכנו שיבושים ותקלות – אנא דווחו על תקלות כאלה ואפעל לתיקונן).
יסודות וכלונסאות
טיפוגרפיה, גרפיקה, איורים ואינפוגרפיקה
ישראל ביתנו במלחמה ובשלום
נופים ואתרים, טבע ונוף
היסטוריה ופרה-היסטוריה
ספרי ילדים
הצעות מופרכות ואפליקציות עתידניות
מפות ואטלסים בארץ, בעולם ובחלל
הוא פשוט שריונר
אמנות, מוזיקה וסרטים
סיפורים מן הכפר
בבית ובמשפחה
פוליטיקה ואקטואליה, עיתונות וסטירה
חגים ומועדים
שונות וכיו"ב
עולם החי
הבלוגוספירה ואני
לחם ושעשועים
עולם הדפוס והטכנולוגיה
בארץ ובעולם
____
לנוחיות הקוראים: ניתן למצוא את רשימת כל הפוסטים הקודמים בתפריטים למעלה, עם כל כותרות העמודים וגם את "שיחה ממתינה", ובה נושאים לפוסטים עתידיים, תוכלו למצוא שם.
קישור לדף הפייסבוק של הבלוג – המעוניינים יכולים להיכנס כאן.
קווים ונקודות 
מזל טוב!
אתה לא נראה יום אחד יותר מ199
תודה, בן.
התבלבלת, זה לא אני בן 200 – זה הבלוג! אני הרבה יותר מבוגר.
תמשיך לרוץ, העם מאחוריך (מתנשף במקצת, אבל אם יתמיד, ודאי יגיע בהדרגה לכושר שלך) – Run, Forrest, Run!
ובאשר לדף המיונים החדש והמושקע שלך – אומר זאת כך: בימים טרופים אלה של הצפה דיגיטלית מסוכנת מחד, מול שחיקה ביולוגית מואצת של החומר האפור במוח, מאידך – בהחלט יש צורך דחוף במיון זרם המידע שמקיף-מתקיף אותנו מכל הכיוונים. לפעמים נדמה שפעולת המיון, שהיתה פעולת-עזר די שולית בעבר – הפכה עם הזמן לא רק להכרח חיוני, כי אם למהות כשלעצמה. במציאות דהיום, מי שעלה על אוטוסטרדת המידע – עתותיו כבר לעולם לא יהיו בידיו, ואין לו ברירה אלא להפעיל בררנות אקטיבית בכל מחלף, בניסיון נואש לעשות סדר כלשהו ולהתמצא בשצף הביטים הכאוטי, שמזמן יצא משליטה. ברמה היומיומית והדקה-דקתית, אנו נאלצים להשקיע מאמץ ניכר וזמן יקר בלדוג קורטוב של עיקר כלשהו מתוך ים הטפל שמסביב, על מנת שלא לטבוע, ופשוט לשרוד.
אבל אני כבר מקרה אבוד. אישית, כנראה שלא אעשה שימוש רב בכל העזרים החכמים הללו (אינדקסים, קטגוריות, ענן תגיות, דף-מקרא-עם-אייקונים-יפים-ולחיצים, וכיוצא באלה פתרונות של בינה מלאכותית, בהם אתה טורח לצייד אותנו, במטרה להקל מעט את הסבל שאנו עלולים לחוות במהלך חתירתנו למעט עונג). הרי בבלוג שלך אני ממילא אקרא הכל, ומיד ללא בררנות יתרה. וכאן גם מסתתרת התשובה לשאלתך "בשביל מה כל הטררם הזה?"
מזתומרת בשביל מה? בשביל שאם כבר לקיתי בהפרעה דיגיטלית חמורה (SDD, חבר של ADHD, שהולך בדרך כלל עם OCD) – לפחות שאהנה ממנה! זה בשביל מה. שהרי במצבי, משהו חייב לצייד אותי איכשהו בקצת "אופטימיות זהירה, נינוחות נעימה או נעימות נינוחה", חדשות לבקרים. זה מה שרשם לי הרופא.
אז תודה על כל הפוסטים המקווקווים-מנוקדים (200) הנעימים והנינוחים שהעלית עד כאן, וגם למפרע, על כל הפוסטים הנ"נ והממוינים (~) – שתמשיך לשגר מכאן.
הנאה גדולה, גם לי! הכי סיבה למסיבה. כל הכבוד, בשעה טובה וקולולו-קולולו.
*מסתבר שכולם עכשיו בקטע של מיונים, תראה איזה צירוף מקרים: בדיוק אתמול גם Gmail עשו טובה ומיינו לי את תיבת הדואר הנכנס, ביוזמתם! בקושי מצאתי את ההודעה על "[רשומה חדשה] בקווים ונקודות", כי היא התמיינה מאליה והתחבאה בתוך כרטיסיית "רשתות חברתיות" החדשה (חחח), זאת שמימין ל"קידומי מכירות" (פחח).
בעניין ה"נינוחות נעימה" ו"נעימות נינוחה" – שכחתי את נימוֹחוּת ניחוֹחה.
ובעניין המיוּנים – כדאי לזכור שהכל התחיל עוד בסככת המיון (עם האפרסקים והמישמשים) לפני שנות אלף בקיבוץ. גוגל לא גילו שום דבר חדש!
האמת, מערכת השמש קצת מכבידה לי בהוספתה ל-"20" החמודים,(הברווז השובב-2, והצבע האדום החינני-0). אבל,כנראה, שכמו שלא ניתן להתעלם מכבדות הגיל, (בכל-זאת 200 !),אין להתעלם מכבדות השחור הנמצא ואופף (לעיתים), את הבערה שכאן על פני האדמה הזאת בחיים הראלים. וגם ה"אדמה ללא צל" היא רק בינתיים.נכון? עוד יחזור הגשם,עוד יחזרו אנשי-השדה לזרוע,ויחברו את ירקותם לתכול השמיים ולירוק העצים המחכים באופק הקרוב.
והעיקר — כל מילה של סמדר בסלע. המשך בכוחך זה.העם ההולך בחושך רואה אור גדול.
ודרך אגב: כאחת שהולכת אתך קדימה ובעצמה גם אחורה ולכל הכיוונים ניזכרתי בפוסט היפה שלך העוסק בספרה 8, ובתגובתך לאחד המגיבים,ובה ציינת את האפקט הוויזואלי המהתל,לכאורה, במה שבעצם הוא שויון העיגולים. במילים אחרות:בין דיוק היוצר אשלייה, ומכאן — אשלייה הנידמית כמציאות. וזה אמור להתחבר לאפקט השחור והבערה של מערכת השמש המצטרפים לנחמדות החיננית,(ה-2 וה-0 הראשון של ה-200), כהצטרפות הראלייה והאשלייה = החינני והמאיים. וכבר אמרו חכמים "מכל מלמדי הישכלתי ומתלמידי על אחת וכמה".(טוב,לא תלמידי אבל מטפורית….).
בקיצור והכי חשוב: יחי הכתוב ויחי הכותב. ו — תודה !
,
אין חדש תחת השמש. מי שקצת חושש מהשחור שמסביב לשמש – יכול להסתפק ב"צבע אדום" סימפטי ומרגיע, או בברווזון (שהוא בעצם ברבור) המשייט בגאווה בשדה הקצור של חום יולי-אוגוסט.
ברכות לחגיגות הבלוג ה-200. כנראה לא נגיע לראות את עיצוב הלוגו של ה-200 למדינת ישראל אז לפחות זה. אני אישית מאוד נהנית מהבלוגים שלך. לפעמים קוראת את כל השורות ולפעמים מרפרפת. רוצה לומר תודה
תודה, אסתי.
מי יודע בקשר לחגיגות ה-200 של המדינה. פעם בתחילת ימי הבלוג כתבתי על הסינגולריות של ריי קורצוייל. הוא, ששייך למחזור שלי, מאמין שיחיה (כמעט) לנצח. תוכלי לראות בסוף הפוסט שם. אשרי המאמין.
ישר כוח – מקורא מישוב שכן
תודה, נמרוד השכן. משמח אותי במיוחד שיש קוראים גם בין השכנים.